המשפט האלמותי ״אין כמו הפעם הראשונה״ כבר פחות מתאים לי בהרבה מקרי חיים, ואני אסביר זאת דרך הרשימה המילאנזית השניה שלי (לראשונה קראתי פעם ראשונה במילאנו).
פרוייקט של Airbnb התקיים ב- Casa degli Atellani בית מילאנזי יפהפה שבו ליאונרדו דה וינצ׳י שהה בעת העבודה על ״הסעודה האחרונה״. החצר היתה מקום מושלם להפוגה בין כל התערוכות
בתוך החללים שאצרו בתוכם בנונשאלנט כל טוב של ישן ועתיק, חדש ונחשק היה אפשר למצוא סדרת טוטמים קטנים של Ashley Hicks (מימין) וסדרת אבנים של Feya Toogood (משמאל) שעל החיבור החזק שלה לטבע כתבתי כאן
במילאנו הכל כל כך צבעוני, אפילו הפיגומים
אין כמו הפעם השניה >
- בפעם השניה את יודעת ש-Ro Fiera (מיקום התערוכה הגדולה והמרכזית של שבוע העיצוב) נמצאת מחוץ למילאנו ולכן בלי הכנות מיותרות את צועדת בביטחון למטרו וקונה כרטיס לתחנה האחרונה של הקו האדום.
- אם בדרך למטרו את נעזרת במספר מקומיים למצוא את דרכך (בכל זאת לשם הגיוון החלפת את מיקום הדירה מהפעם הקודמת) והם אומרים לך שיש שביתה ברכבת, אז את לוקחת החלטה זריזה ושמה פעמייך לאיזור הטורטונה שנמצא במרחק של 10 דקות הליכה כי את יודעת ששם יש ריכוז של תערוכות שוות כמו למשל השואורום הקבוע של Moooi ומתחם המעצבים Superstudio.
- את זוכרת שקטלוג ועוד כמה גלויות ועוד כמה כרטיסי ביקור שוקלים בסוף בתמימותם כ-4 קילוגרמים ולכן, את מוותרת בנימוס לכל הצעה שכוללת אותם.
- יופי, זכרת להביא הממממון כרטיסי ביקור כדי שתוכלי להמירם בערכות עיתונות של פרוייקטים שאהבת במיוחד. לצערך אלו מבטלים את הכתוב בסעיף הקודם ושוקלות גם הן בסופו של דבר כ-4 קילוגרמים (אחרי סלקציה קפדנית).
- בפעם הקודמת הסקת ששלושה ימים זה מעט מדי כדי להכיל את החוויה המילאנזית ולכן הפעם את מפרגנת לעצמך חמישה ימים (שהם יום אחד יותר מדי – אלא אם כן את בעניין של שופינג).
- עכשיו שהלכת על המודל של חמישה ימים את פתוחה וספונטנית לפיצה משותפת עם מעצב בריטי, לקפה בשמש מילאנזית עם אשת יחסי ציבור הולנדית, ואפילו להסכמה מלאה ופעילה בהכנת קטלוג עם מספר עמודים וכריכה עבה למרות ידיעת המשמעות הכרוכה בדבר המפורטת בסעיף 3.
- את יודעת שאם שבעת תערוכות ואיבדת עניין, כל שדרושה היא הפסקה קצרה (למשל, באותה גינה שליאונרדו דה וינצ׳י נח בה לפני כ-500 שנים), והופ! העניין והסקרנות חוזרים כאילו מעולם לא נעלמו.
- בפעם הראשונה היה לי מזל של מתחילים ולא נתקלתי בשום תור. הפעם הזו התורים היו בכל מקום וזה לקח שעה וחצי עד שהגעתי ממש לתחילת התור של התצוגה של Nedo, כדי שאבין איך להמנע מהם בעתיד. טור של 4 אנשים חלף על פני באלגנטיות בניפנוף ״המילה הנחשקת״ וגרם לי להבין שאם אני בלוגרית אז אני ״Press״ ו-Press לא עומדת בתור!
התמוגגתי מחלל יפהפה של מותג עיצוב (מוצר+פנים) מקומי Renzo Serafini שנמצא באחת החצרות בויה טורטונה. זה לא שטיח דשא שם מתחת לשולחן זה באמת דשא!
הקטלוג שאי אפשר היה לעמוד בקסמיו במתחם של Mini. עושר של גרפיקה, וסוגי נייר בטקסטורות ועוביים שונים מקבלים את פנייך, את בוחרת את כמות הדפים ודיילות ודיילים בסרבלים לבנים עוזרים לך לבחור את הברגים שיתאימו ביותר לסגור את הקטלוג. רק מי שמעצבת גרפית בנפשה יכולה להבין את גודל הפיתוי
עוד במתחם של Mini לאכול עם העיניים: מהעציצים היפים האלו את גוזרת לך מבחר עלים בטעמים שונים שמצטרפים לפטריות ועוד מבחר מאכלים האוצרים בתוכם מים באחוזים שונים (כמו מלון, תפו״א, דגים ועוד) ומרכיבה לך סלט
במתחם ה-Superstudio חברת AGC Asahi Glass יצרנית זכוכית הציגה את Touch – מקבץ אובייקטים שהזמינו את המבקרים לגעת ולשחק בהם ובכך להפיג את החשש המוכר שיש לנו מזכוכית. אהבתי במיוחד את הספסל-סירה בעיצובו של Jin Kuramoto. צילום: Akihide Mishima
אלמנט נוסף של זכוכית עגולה מסתובבת בעיצובם של Raw Edges זוג מעצבים ישראלים מובילים שפועלים מלונדון, הזמין את המבקרים לצייר עליה בטושים. אפשר לראות מה אני שירבטתי סרטון שהעליתי לחשבון האינטגרם שלי. צילום: Akihide Mishima
פגישה מקרית עם Piet Hien Eek במתחם של רוזנה אורלנדי הובילה להשתתפותי במסיבת עיתונאים לכבוד השקת שעון חדש בעיצובו עבור Leff Amsterdam
עוד במתחם של רוזנה אורלנדי שבו את ליבי ארוניות שמעצבת המוצר והפנים הסלובנית Nika Zupanc עיצבה עבור המותג היוקרתי Scarlet Splendour. צילום: PR
השואורום של Moooi עוצב השנה בקונספט של בית מלון. צילום: Andrew Meredith
Moooi – במבואה הראשית מול ארון מפתחות בירוק בילארד ומעל שולחן ענק עליו מונחים שלל ספרי עיצוב תלויה ה-Perch, נברשת של ציפורים בעיצובו של Humut Yamac. ברקע צילום מרהיב בהגדלה פסיכית של Levon Biss
אחד הפרוייקטים שהוצגו ב-Moooi ושריגשו את הנפש הגרפית שבי היה ספר ענק בהפקה ראוותנית מוקפדת. זהו שיתוף פעולה של Marcel Wanders, המעצב הראשי והמייסד של Moooi עם מוזיאון ה-Rijks באמטרדם. המטרה היתה לרענן את אחד האוספים הקלאסיים של המוזיאון ולהציגו בצורה עכשווית. הספר מגיע עם ספר נוסף קטן שולחן עליו הוא מוצג לראווה וזוג כפפות והוא יצא במהדורה מיוחדת של 2500 עותקים בלבד
כפולה מתוך הספר – חלקים שונים מתוך עבודות של מאסטרים הולנדים מהמאה ה-17 (תור הזהב) הודפסו בטכנולגיה דיגיטלית באיכות גבוהה ובגדלים שונים יחסית למקור (גודל ההדפסה מצויין על גבי הדפים). לצד ההדפסות נכתבו בקליגרפיות שעוצבו במיוחד לכל כפולה כיצד השפיעו הקלאסיקות הללו על תפיסת עולמם של אנשי רוח, תרבות פילוסופיה ועסקים כמו Allen de Botton, Lidewij Edelkoort, Angela Misoni ועוד. בתמונה למעלה משפט שהיה ל-Jan Six להגיד על החלבנית של ורמיר. צילום: PR
Futuro house ארכיטקטורת נוודות בעיצובו של הארכיטקט הפיני Matti Suuronen מ- 1968 עושה כניסה בתצוגה Objects Nomad של Louis Vuitton
קופים, ליתר דיוק ואזות בעיצובה של Elena Salmistraro עבור מותג הקרמיקה האיטלקי Bosa עצרו אותי מלכת בתערוכה המרכזית ב-Fiera Rho
כמובן לא עזבתי את המתחם המרכזי בלי להגיד יפה שלום בביתן GTV. צילום: PR
תקריב על ספת Targa. יש לי חולשה לרשת וינאית, דוגמת פיפיטה ומורשת של יותר ממאה שנים. עיצוב של Gam Fratesi עבור GTV. צילום: PR
קולקציה חדשה של נרות ריחניים בחנות הדגל החדשה של Fornasetti
המעצב הספרדי Jaime Hayon ריגש עם פביליון אותו עיצב עבור אבן קיסר ושהוצג (כמו בשנים קודמות) בבית בו נהגו לשהות ג׳וזפין ונפוליאון בונפרטה. צילום: Tom Mannion
ההשתקפות של הצורות והצבעים על הקירות דאגו לשמור על רמת שמחה גבוהה במקום לכל אורך היום
גן פסלי זכוכית מרהיב עוצב על ידי Nichetto Gorham עבור חברת הזכוכית Salviati במתחם החדש והבועט ונטורה צ׳נטרלה. צילום: Maurizio Polese
בחלל הצמוד היה מיצב מרהיב נוסף של Nichetto Gorham בחסות Salviati. צילום: Maurizio Polese
מקרוב זה היה מרגש אף יותר. צילום: Maurizio Polese
מיצב תאורה במתחם של המעצב והסטייליסט Antonio Marras בשיתוף פעולה עם האחים קמפנה מברזיל
בחלל נוסף שבמתחם היתה תצוגת סטיילינג של סידור שולחן עם חיבור אקלקטי של עושר בוטני, דלתות ישנות וכלי קריסטל
מנורת תקרה רקומה. שיתוף פעולה בין Antonio Marras ו-Campana Brothers
טקסטיל, ברזל, חלוד, חדש, עץ, ברונזה, פליז, קרמיקה אנד מור ב- Disel Pop Up Home
Disel Living – אהבתי את העושר החומרי במראה אקלקטי חם ותעשיתי
Flow שולחן + קערה מתוך תערוכה הפואטית Invisible Outlines של Nendo אליה חיכיתי בסבלנות שעה וחצי. טשטוש הגבולות בין תלת ממד לדו ממד, בין חלל פנימי או חיצוני לקו מתאר. מרחוק חוויתי את הטעטוע בין הצורות, המשטחים והקונטורים. צילום: Akihiro Yoshida
אל תקראו לי בלוגרית אם לא אשים תזכורת לאובייקט הכי מתועד של תערוכה זו – ואזת Jellyfish
עד הפעם השלישית אריודרצ׳י.
///
עם קשר ובלי קשר עבודה אחת שאהבתי השבוע >
Johannes Vermeer, View of Houses in Delft, Known as ‘The Little Street’, ca. 1658
