תמיד אמרתי שאני צריכה שיגרה כדי לשבור אותה. בזמן האחרון שום דבר בחיי לא שגרתי עד כדי כך שאני צריכה טקסים מסויימים כדי לבנות אותה מחדש. הנה אחד מהם > ישן חדש טבעי איטי >
משהו ישן > חיפוש אחר חיבורים בין רהיטים ישנים ובין חומרים חדשים הוביל אותי למחוזותיה של Tatiane Freitas, אמנית ברזילאית העוסקת בחיבור שבין עבודת קראפט – נגרות של רהיטים ישנים ובין חומרים חדשים כמו זכוכית אקרילית. החיבור בין סוגי החומרים הללו ובין טכניקות העבודה (שעובדים בעץ ובזכוכית אקרילית) מציגים את הרצון שלה לעסוק בזיכרון, ובחפצים עם תכלית שיחזיקו את הזמן. אלו, מייצגים בעיניה את החיבור בין עבר להווה ובין זקנה לנעורים.
משהו חדש > כיסאות של המעצבת הניו-יורקית Kim Markel מזכירים בצבעוניות הפסטלית, השקופה והמפתיעה שלהם עולם תוכן שלקוח ממחוזות הילדות, (כמו למשל סוכריות שקופות, ארטיקים, גולות וכד׳) היא מכינה את הכיסאות על פס ייצור אישי, יוצקת מגוון תערובות פלסטיק ממוחזר לתבנית ולאחר מכן מלטשת את התוצאה עד שהשקיפות הטבעית של החומר מתגלה. בעברה עבדה בפיתוח מדיניות ציבורית שהתמקדה באנרגיה, סביבה, וטיפול בריאותי אך בשלב מסויים התחברה לצד הארטיסטי שקיים היה במשפחתה.
משהו טבעי > כמה פעמים אמרתן שבא לכן חופשת טבע כזו שכל הילדים יטפסו חופשי על העצים ישחקו בחבורות במשך שעות והגדולים יוכלו לשבת עם בקבוק יין וכיבודים אחרים, ולהעביר שיחה וצחוקים כמו פעם. אבל אז נזכרתן בשק שינה, באבנים דוקרות בלילה, בארוחות שצריך להכין ובכלים שצריך לשטוף ושוב פעם ויתרתן על הרעיון לטובת צימר או בית מלון. אז עכשיו אם הייתן גרות בקליפורניה הייתן יכולות To have it all – חופשה בטבע בנוחות של חמישה כוכבים ב- Autocamp.

חנוך פיבן. בימים אלו משיק את ספרו כפפה אחת ורודה

חפצים ורהיטים ישנים, קראפט, וינטג׳, יין אדום, נשים מעורוות השראה ואוירה טובה בסטודיו של טל לוין

סנדלריה, הומור, טל טנא צ׳צקס מימין וטל לוין מאחור

מימין ליאת בלזר עם הפורטרט שהכינה. משמאל: הפורטרט שהכינה קרן שביט

מימין גלית פיטובסקי יצפאן עם הפורטרט שהכינה. משמאל הפורטרט שלי
משהו איטי > השבוע היה לי העונג להשתתף בסדנה בהנחיית חנוך פיבן. האירוע התרחש בסטודיו של טל לוין ברמת השרון – מקום שכולו עטוף בחפצים ישנים אותם אוספת טל במשך שנים (בערך מאז שהיתה בת 8). בסטודיו לכל דבר שנוגעים בו יש סיפור שמוביל להכרות עם אנשים ועם חיים אחרים. נכנסתי לשם במצב רוח כבד ושחור משבוע אינטנסיבי במיוחד והמפגש עם טל, חנוך, נשים שאני מאוד מעריכה והתהליך שעברנו עם חנוך בהכנת הפורטרט הוציאו אותי עם מצב רוח אופטימי במיוחד והכינו אותי כראוי לסוף שבוע רגוע.
משפט שאהבתי במיוחד מהמצגת של חנוך > בקולאג׳ כמו בחיים הדברים קורים כשיוצאים לדרכים צדדיות ולא כשנשארים על הדרך המהירה. (זה תרגום חופשי שלי הוא הסביר את זה הרבה יותר טוב).
אם תרצו להגיע לבקר בסטודיו או להשתתף בסדנה עם חנוך התקשרו לטל לוין > 054-4342306
>>>
אם אתן ספונטניות אז נשארו שני מקומות בסדנת נגרות + סיור עיצוב של רביעי הקרוב > מוזמנות לכאן
>>>
עם קשר ובלי קשר עבודה אחת שאהבתי השבוע >

Portia Munson, Installation view of Her Coffin, 2016. Photo courtesy of P.P.O.W Gallery
אני רוצה את הכסאות השקופים, החופשה בכאילו בטבע ואת הסדנה של חנוך פיבן. 3 מתוך ארבע זה לא רע בכלל…
3 מתוך 4 זה לא רע בכלל! סליחה על התגובה האיטית אבל במסגרת בלוג שכזה זה נסלח באהבה אני מקווה 🙂 🙂
גמורה על הבלוג שלך. מפשפשת בו במקום לישון.
עזבי אותך מלישון… תשני כבר בקבר 😉
מאוד נהניתי. אני אוהבת את החיבורים בין העולמות השונים ואת היציאה לשבילים הצדדיים.
תודה זיוה, הלוואי והייתי יכולה לצעוד בשבילים הצדדיים לנצח כאילו אין אוטוסטרדה בכלל 😉
זה הפוסט הראשון שקיבלתי ממך. כמה השראה, שמחה, סטייל. תודה רבה ענקיסטית
ברוכה הבאה לנה 3> תודה על התגובה החמה אשתדל לשמור על הרף שיצרתי 😉
מיכל יקרה,
רק החג הזה מתפנה לקרוא 203 מיילים ששמרתי בצד, והנה את אחד מהם..ואני כאן בפנים.
הופתעתי. הוחמאתי.
תודה רבה!!
ועכשיו , אחרי פסח ראשון ושנייה לפני חג פסח שני לגמרי חייבים שיגרה, אבל אני הולכת לעשות אותה ביפן 🙂
נשיקות וחג שמח
בשימחה גדולה! אין כמו שיגרה שכוללת נסיעה ליפן 😉 תהני!