בית הקרמיקה

יתכן שהמשיכה שלי בשנה האחרונה לתחום הקרמיקה קשורה לדימוי הרומנטי של דמי מור ב״רוח רפאים״ שנצרב בתאי מוחי אי שם בשנות ה-80, או שהיא פשוט נובעת מהמגוון והשפע של סדנאות הקרמיקה שצצות לאחרונה ברשת. מגוון כל כך עשיר שכבר מזמן חשקתי להתנסות בסדנה שכזו אך לא מצאתי את הזמן לכך.

upcyclish_binyamini_center_51

טכניקת לישה שמכירה בעמידה ובהוויה שלה תרגול יוגה. מטרת הלישה היא להוציא את בועיות האויר מתוך החומר, כך קל יותר למרכז את החומר. המהדרין אומרים שצריך לפחות 100 תנועות לישה לפני שמתקדמים לשלב הבא

לכן כשקיבלתי הזמנה מבית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית לבוא להתנסות בסדנת אובניים, לא הייתי מופתעת, בעיקר נלהבת. השבתי לנטע מיד ״כן! אני באה! מתי״?

אחרי סיבוב זריז בחללי המרכז הכוללים חללי תצוגה לתערוכות מתחלפות, ספרית עיון ומדפי תצוגה לפריטים למכירה התיישבנו בחלל הסדנה והתחלנו לעבוד. אלו התובנות שרשמתי לעצמי באותו יום >

  • לישת קרמיקה דומה מאוד לתירגול יוגה או כל טכניקה זנית אחרת
  • כמו בחיים החלק של המירכוז זה החלק הקל, מה שקשה זו ההתמדה
  • מלאכת הקדרות היא תהליך. ישנו שלב שבו את מאוד נהנית מהתהליך אבל את צריכה להיות מאוד מדוייקות בנקודה שבא את יודעת שזה נגמר. אם את לא מזהה את הנקודה או יותר נכון רוצה למשוך אותה עוד קצת ה כ ו ל מתפרק לך בתוך הידיים
  • זה לא סוף העולם להתחיל הכל מהתחלה. בסך הכל החיים הם משחק אז תהני מהם
upcyclish_binyamini_center_41

המירכוז – הטלת גוש הקרמיקה למרכז משטח העבודה

upcyclish_binyamini_center_31

הכנת גוש החימר לפעולת העיצוב של הכלי – יד שמאל תומכת וממרכזת את החימר ויד ימין מרחיבה את הקוטר ומוודאת שלא יתפזר למעלה

upcyclish_binyamini_center_21

החלקת האצבעות מלמטה למעלה בלחץ שווה כדי לנכות את החומר שהצטבר בתחתית מהשלב הקודם של יצירת הקיעור (שלב שאותו שכחתי לצלם)

upcyclish_binyamini_center_11

להרגיש את החומר – בכל שלב הידיים נדרשות ללחץ מתון ושווה על מנת לשמור על המירכוז והסמטריה של הכלי

upcyclish_binyamini

בנתיים בשיעור אחר: כשמסיימים את פעולת הרמת החומר צריך לשחרר את האצבעות לכיוון מעלה בעדינות וברגישות

בית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית הוקם ב-2011 באמצעות קרן יהודית ויששכר בנימיני. המקום הוא בית ליצירה, לביטוי ולהעלאת רעיונות רלוונטים באמצעות תרבות החומר ומתוך תפיסה עכשווית מולטי דיסציפלינרית המלשבת בין שדות האמנות, העיצוב והקראפט. במקום מוצגות תערוכות המשקפות רעיונות אלו כמו למשל התערוכה ״החברה לשיקום המלאכה בתל אביב-יפו״ עליה כתבתי לפני מספר חודשים כאן ומיקומו של המרכז בקרית המלאכה בדרום תל אביב – לב סצינת האמנות העכשווית גם הוא משקף ומחזק תפיסה זו.

upcyclish_binyamini_43

עבודה של עופרה קוץ שהשתתפה בתערוכה ״זהב״ בגלריה הקטנה

upcyclish_binyamini_shelly

הדובים של שלי שביט שמלמדת במרכז (והיא גם המורה לקרמיקה של שירה שלי). כד ושרשרת שניתנים לרכישה במקום

upcyclish_binyamini_5

עבודות של סטודנטים שלומדים בבית הספר לקרמיקה במרכז. צילום: שי בן אפריים

upcyclish_binyamini_ayelet

אילת זהר, מוזיאון (ללא) טבע. מתוך תערוכה ״פוסט-קולוניאליזם״? שמתקיימת בימים אלו במרכז. צילום: שי בן אפריים

upcyclish_binyamini_me

הכוסות שהכנתי בהתנסות הראשונה שלי על אובניים. משמאל: הכוס הראשונה, אפשר לראות שהיא לא מושלמת אבל אני אוהבת אותה כך. מימין: הכוס השניה

מנהלת המקום מרסל קליין, היתה תלמידתם של הזוג בנימיני ובמותם ציוו לה את חזונם – הקמת מרכז לקרמיקה. המרכז משלב בתוכו מגוון פעילויות המזינות אחת את השנייה; תערוכות מתחלפות, בית ספר לקרמיקה, מלגת ״סטודיו ראשון״ לעידוד אמני קרמיקה צעירים, אירוח אמנים מחו״ל, תצוגת עבודות למכירה וספרית עיון.

תכנית הלימודים בבית הספר לקרמיקה היא רב שנתית, מאפשרת רכישת ידע מקיף והתמקצעות בתחומי היצירה הקרמית, פיתוח שפה אישית ותמיכה בתכנון וניהול סטודיו עצמאי. היא מתאימה לאמנים, מעצבים וחובבים שרוצים להעמיק בידיעת החומר. בתכנית לומדים טכניקות, חומרים, ושיטות עבודה ייחודיות תוך חיבור לעשייה עכשווית שקורית בתחום זה באמצעות מומחים בתחום (בוגרי אקדמיות או מרצים בהן).

לפרטים נוספים: אתר בית בנימיני, 035182257, benyaminiccc@gmail.com

////

עכשיו נוסטלגיה >

////

עם קשר ובלי קשר עבודה אחת שאהבתי השבוע >

upcyclish_binyamini

איילת זהר, וילה בג׳ונגל, 2016. בית בנימיני מכוסה ברשת הסוואה צבאית. מתוך התערוכה ״פוסט-קולוניאליזם?״ שמתקיימת בימים אלו בבית בנימיני. אוצרת: וונדי גרס נעילה: 21 בינואר 2016 צילום: שי בן אפרים

TwitterPinterestFacebook

פוסטים נוספים

5 תגובות “בית הקרמיקה

  1. נויה קומיסר

    אחד הסרטים ואחד השחקנים ואחד השירים ותנו לאצבעות ללכת במקומך .. פוסט מרטיט.. החזרת אותי כמה שנים אחורה . יש משהו בסיסי יצירתי והכי שבעולם במלאכה הזו. תודה ששיתפת

    1. מיכל ויטל מאת

      סרט קלאסיקה גם מבחינתי! למרות שכבר לא ראיתי אותו כמה עשורים 😉 ההתנסות החזירה אותי למקום של הילדות והמשחקים בחול מאוד משחרר ונעים.

  2. תמרי סלונים ליבס

    מיכלי איזה פוסט יפהיפה, פוסט שמעביר בדיוק את "הדבר הזה" שיש בחומר הקסום הזה שנקרא חימר….
    אני מאוהבת בחימר…
    אני עוסקת בקרמיקה ובחומר הזה כבר המון שנים. מרפא אותי משמח אותי מרגיע אותי. יש לנו רומן חזק.
    אני מודה שעם האובניים אני לא מתסדרת….
    דווקא הדברים שאני עושה בצורה הכי ילדותית יוצאים לי הכי יפים. עבודות של פינצ'ים…(צביטות בחומר) הן האהובות עליי ביותר. יש לי אוסף מרשים של כלי קרמיקה שעשיתי. הן מקשטים לי את ארוחות הבוקר בסדנאות שלי כאן וזה תמיד ממלא אותי גאווה שעשיתי אותן לבד:) אני בסטודיו יחיד ומיוחד בכפר הס.
    אבל… אני תמיד מקנאה באלו שכן עובדים על האובניים. שמסוגלים להגיע לרמת דיוק וסבלנות כזו וליצור כלים כך כך מושלמים. נהנית להסתכל עליהם עובדים. זה מהפנט אותי. כמו היפנוזה קטנה וממקודת.
    בדיוק כמו בתמונות הנפלאות ששמת כאן בפוסט…העברת בצורה מושלמת את התחושה הזו.
    "זה לא סוף העולם להתחיל הכל מהתחלה. בסך הכל החיים הם משחק אז תהני מהם"
    משפט אמת. מהבטן. בדיוק כמו העיסוק בחומר הזה. שמתחיל מהבטן ונגמר בלב כשרואים את הכל מוכן.
    נכון זה לא סוף העולם אבל את זה מגלים רק אחרי…כמו הרבה דברים בחיים שלנו. כשאתה "בתוך זה" לפעמים קשה לראות את התמונה של האחרי….
    תודה על פוסט מושלם!

    1. מיכל ויטל מאת

      תמרי תודה על תגובה מושלמת! ההתנסות גרמה לי להעריך כל מיני עבודות שראיתי בעבר (למשל כוסות עם דופן מאוד מאוד דקה) ולהעריץ מיומנות והקפדה ודקדוק של העושים באובניים למרות שאני תמיד איכשהו נמשכת לדברים הפחות מושלמים. ואת ממש אורקל לפעמים איך את יודעת להגיד את המילים הנכונות בזמן המתאים 3>

  3. זיוה רענן

    ללמוד לעבוד בחמר – מאוד מפתה. המגע, היסוד המדיטטיבי, החום והיופי… הפוסט שלך מעורר בי מחדש את הרצון ללמוד. את בית בניימיני "גיליתי" במקרה כשבאתי לסיור בקרית המלאכה. התערוכות שם מעניינות, ומהגג רואים את כל תל אביב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *