תכירו: Ariele Alasko והכלבה האהובה, בסטודיו שלהן בברוקלין
כפות עץ מעשה כפות ידיה
מימין: ראש מיטה בעיצובה, שרשרת דיגלונים שהכינה תחת מצב רוח קראפטי במיוחד משאריות של דוגמיות צבע של מרטה סטיוארא, אותן אספה מהום דיפו. משמאל: שולחן קפה שגילפה מעץ אגוז
גילוף של כף עץ אורכת כשעתיים (לפני שיוף)
מסעדה בעיצובה. את הרהיטים וגופי התאורה היא ליקטה במסע שערכה ברחבי ארה״ב: ניו-יורק, וירג׳יניה, טנסי, אוקלהומה, אריזונה וטקסס. האוסף האקלקטי של הכיסאות העתיקים נאסף מחנויות יד שניה מכל רחבי המדינה
קיר חוצץ במסעדה, כל פרטי הריהוט והעיצוב במקום נעשו על טהרת השימוש החוזר. שאריות עץ וחלונות שניצלו מבתים ישנים ומחסנים
מימין: בבית הישן של Ariele מגשי גבינה עם משולשים, אל תתלהבו הכל כבר נמכר אין כרגע כלום במלאי. משמאל: עבודה שעשתה במהלך הלימודים – קיר שעשוי כולו מעלי אקליפטוס. הוא משמש עבורה משטח לתליית כלי העבודה. בהתחלה היה ריח חזק של אקליפטוס עם הזמן הוא התפוגג
מימין: במטבח הישן של Ariele ובן זוגה. גוף תאורה תלוי מהתקרה עשוי כולו מנייר, מדפים שנתלשו מספר ישן ואהוב. כל גופי התאורה בדירה של הזוג הורכבו מחפצים שנאספו, מוחדשו וחווטו מחדש. משמאל: ברכה שהיא כתבה בגיר על לוח לרגל 6 שנות חברותם
הקיר השחור בסטודיו של אריאל בברוקלין. קומפוזיציות מעץ ממוחזר שעליו כמובן למכירה
מימין: כאן עובדים. משמאל: פינה אקלקטית שעוצבה בזמן קצר; סרגלים שהתאספו במקרה תוך מספר ימים, תמונות שרכשה בכמה דולרים בודדים בחנות ליד הסטודיו ושידת מגירת קטנה שאחד השכנים הביא לה
///
איך תדעי שאת מייקרית אמיתית? כאן אני נעזרת במקרה של Ariel Alasko
- כל מה שיש לך בבית את הכנת בעצמך בשתי ידייך. אם לא את אז בן זוגך, או שניכם ביחד.
- מאז שאת זוכרת את עצמך את אוספת חפצים (לפעמים בני משפחה אוספים עבורך) וקונה בכל הזדמנות פריטים ישנים בעלי ערך רגשי כמו תמונות, ספרים ושידות לילה.
- לרוב כל רכישה כזו מסתיימת בפעולת ידיים קראפטית שלך. מיסגור / גזירה / הברגה / מיחדוש / נגרות.
- בגילאים מאוחרים יותר את משכללת את פעולת הליקוט לנסיעה במשאית מחוף אל חוף, תוך שאת אוספת למשל חתיכות עץ ישנות שניצלו מבתים הרוסים, כיסאות עתיקים שנקנו בחנויות וינטג׳ וגופי תאורה תעשייתיים שניצלו משריפה במחסן.
- את יודעת לעצב ברגישות חלל מסעדה של 2000 מ״ר בדיוק כפי שאת יודעת לעצב כף מעץ.
- את קוראת לעבודת אמנות שעשית ״יצירה משותפת שלי ושל אימי החורגת״ רק מפני שהיא אספה לך כמות בלתי נתפסת של עלי אקליפטוס ושלחה לך אותם בקופסה בדואר מקליפורניה (את בברוקלין).
- לא משנה כמה קטנה הדירה שלך את הופכת חלק ממנה לסטודיו שלך. גם אם זה אומר שיש הרבה אבק בבית. גם אם זה אומר שצריך להתנצל שוב ושוב בפני החבר על כך.
- את מוכרת את מה שאת יוצרת.
- כששואלים אותך בסטודיו החדש (שהצלחת לעבור אליו בזכות סעיף 8) מהו הדבר הכי מרגש שאת חושבת עליו? את עונה: חלל העבודה.
-
בלוגריות מספרות שמה שהן הכי אוהבות אצלך זה את העובדה שלא חיכית למצוא את המקום המושלם לפני שיצרת את החיים שרצית לחיות.
///
*** אם ענית על 1-5 שאלות בחיוב – את מייקרית חובבת.
*** אם ענית על 6-10 שאלות בחיוב – את מייקרית מקצועית!
במקרה של Ariele, היא עזבה את הבית והסטודיו בניו-יורק ועברה למקום עם הרפתקאות חדשות. להמשך מעקב קריאטיבי וגיאוגרפי צמוד מוזמנים לחשבון האינסטגרם של Ariele, ולמזכרת ממנה מוזמנים לכאן.
התמונות מכאן, מכאן, מכאן ומכאן
///
עם קשר ובלי קשר עבודה אחת שאהבתי השבוע >
Amelie Mancini אוהדת של ה-METS
מהמממממם
איזה כשרון
הכפיות גמרו אותי
טוב גם הראש מיטה
והדפלק…..ו…
בקיצ התמוגגתי
תודה לך
😘
אני לגמרי מבינה אותך סיון 🙂 מרגישה בדיוק כמו שכתבת. בכיף!
יה איך התרגשתי מהפוסט!!! אני ראיתי אותה ממש במקרה ברחבי הסיבר פעם, ומאז אני עוקבת אחריה. היא נהדרת, ובאמת מדוייקת להגדרה של מייקרית. אם אני מצביעה על העבודה שלה שהכי אהבתי, זה הקיר מעלי האקליפטוס. ממש שמחה שהבאת אותה לכאן!
כן אני זוכרת שגם אני נעצרתי עם וואוו גדול כשראיתי את הקיר עלים הזה. לדעתי זה היה מהמקרים ההאלו שקראתי למישהו שהיה על ידי לראות על המסך כי לא יכולתי להכיל את כל הטוב הזה לבד. היא הכינה אותו כפרוייקט ללימודים על שני משטחים ומאז הוא הולך איתה לכל החללים שהיא עוברת אליהם. יש מצב שראיתי איזה פוסט אצלה שבמעבר האחרון שלה, היא העמידה אותו למכירה אבל אני לא בטוחה…