טקסטיל מנחם

serpentsea_1

upcyclish_serpentsea_2

משהו ישן > חבלי ימאים שכבר לא בשימוש, מקבלים חיים שניים על ידי המייקרית הניורקית Sophie Aschauer בעלת המותג SerpentSea. החל מ-2011 עת חזרה מהפלגה מלאה בהשראה, היא מכינה מהם שטיחים צמידים ומחזיקי מפתחות, וקוראת לדגמים בשמות של פיראטים ידועים לשימצה מהמאה ה-17 כמו "Bonny", "Drake", "Morgan", ו -"Killigrew״. את הקשירות היא למדה מדף מאויר מתוך ספר ימאים שהתגלגל לידיה. היא נמשכה לנראות הגרפית של הקשרים, ולפיצוח הקשר, אליו התיחסה כמעין חידה. בהסטורית הימאות ככל שהקשר היה מורכב יותר כך הימאי נחשב מנוסה יותר. הוירטואוזיות הצבעונית שלה באה לידי ביטוי גם בצורת הלבוש התוססת והרבגונית שלה, וזו כבר סיבה מספיק טובה לכך שהיא מככבת בסצנת הבלוגים הניורקית כמו למשל ב-WaitingForSaturday וב-Datura. התמונות מכאן ומכאן.

maryanne_moodie_6maryanne_moodie_3

 

משהו חדש > סיבוב סדנאות האריגה המבוקש של Maryanne Moodie מגיע לראשונה לאוסטין, טקסס. המייקרית האוסטרלית שנדדה לברוקלין עושה חיל ואף מחפשת מנהלת לסטודיו שלה. בנתיים, אנחנו הנשארות בארץ נמשיך לעקוב מרחוק אחרי חשבון האינסטגרם המתוחזק שלה שמכיל אין סוף דימויים רכים ומנחמים בניחוח בוהושיק מעודכן.

alexandra_kehayoglou_pasti-chamber_v2alexandra_kehayoglou_dvn-pasti-berlin

 

משהו טבעי > שטיחי האחו של האמנית הארגנטינאית Alexandra Kehayoglou. שטיחי הצמר עשויים קשירות בעבודת יד, תוך שימוש בחוטים ישנים שנזרקו ממפעל השטיחים של משפחתה שנמצא בבואנוס איירס. בעיני רוחה השטיחים הם סוג של שער לזכרונותיה ובעלי קשר חזק לסבים היוונים שלה, ולטכניקת האריגה העות׳מאנית.

בסרטון למעלה אפשר לראות כיצד נראית פיסת האחו הזו בערב, כשהתרפקו עליה הדוגמניות בתצוגת האופנה של Dries Van Noten.

upcyclish_iou-project_2 upcyclish_iou-project_1

 

משהו איטי > אופנה איטית של המותג iouproject. הפרוייקט שמביא אליכם בצורה הכי ישירה שיכולה להיות את מלאכתם של ארטיזנים הודים. בדי המדרס (הדוגמה המשובצת) נארגים מחוטי צמר יאק טיבטי, הדגמים של פרטי הלבוש מעוצבים על ידי מעצבים אירופאים, נתפרים בהודו, והמכירות נעשות בהזמנות אישיות דרך האינטרנט. באופן כזה ישנה האפשרות לשמר מלאכת יד ומסורת מקומית המגדירה את התרבות ההודית, להזין את הכלכלה המקומית, ולייצר בדיוק את הכמות הדרושה (להבדיל מחברות אופנה מהירה, שמייצרות כמויות חסרות פורפורציה, במחיר ״שווה לכל נפש״ אך לבסוף זורקות חלק גדול מפרטי הלבוש למטמנה). תפסתן אותי – אני כבר שמתי ב-wishlist שלי את ה-״Madras״ הזה, והתמונות מכאן ומכאן.

///

אמונות מגבילות >

1# אנשי השנ״צ משתייכים לתת תרבות נהנתנית בעלת עודף בשעות פנאי (או לתרבות אירופאית כלשהיא).

תובנה חדשה: עכשיו בכלל התברר לי שאם אני לא ישנה בצהריים אז אני לא מתפקדת בצורה שפויה בשעות הערב, זאת אומרת שבכלל מדובר בעניין הישרדותי שקשור לשינויי הגיל. או לעובדה שהפסקתי לשתות קפה.

2# אני חייבת קפה.

תובנה חדשה: אנשים נוטים להעריך קפה בצורה מוגזמת.

3# התעסקות בטקסטיל היא עניין חורפי.

תובנה חדשה: נשים ממששות יותר דווקא בקיץ.

לסיכום: אין כמו שנ״ץ עם פיקֶה משובץ.

///

עם קשר ובלי קשר עבודה אחת שאהבתי השבוע >

Alejandra Hernández, las tres gracias, 2016. Image courtesy of the artist and Laveronica Arte Contemporanea

Alejandra Hernández, las tres gracias, 2016. Image courtesy of the artist and Laveronica Arte Contemporanea

 

TwitterPinterestFacebook

12 תגובות “טקסטיל מנחם

  1. דלית עינב

    מטריף! כבר מהתמונה הראשית נהיו לי דפיקות לב.. תודה שקיבצת לקט מובחר בפוסט הזה. מריינה מודי היא אומנית האריגה האהובה עלי. מה שיפה בעיני בפעילות שלה בעיני שהיא מוסיפה למלאכה הזו היבט מעודכן, בעיקר בזכות הצבעוניות המרעננת ומצליחה להנגיש את האריגה לכל כך הרבה אנשים בעולם בזכות עבודותיה והסדנאות שהיא מעבירה. תודה:)

    1. מיכל ויטל מאת

      איזה כיף שאהבת דלית. אני עוקבת אחריה באינסטגרם כבר הרבה זמן וסוף סוף הלכתי לראות מה עומד מאחורי החשבון שלה, שכל תמונה שם אגב, לגמרי עושה לי את זה 🙂

  2. סיון ליבנה חכים

    איזה פוסט מרענן וקייצי
    כייף לגלות רעיונות ויוצרים חדשים
    תודה לך
    הלב גמר אותי…סופר מדליק

    1. מיכל ויטל מאת

      תודה מתולתלת 3> יש לה בחירות סופר צבעוניות ולחשוב שיש חבלי ימאים במגוון כזה רחב של צבעים… מי היה מאמין 🙂

  3. איה

    איזה פוסט נהדר.
    חייבת להעיר משהו בעניין השנ״צ. אצלי זה הפוך. המון פעמים אני מרגישה שאם לא יהיה לי שנ״צ לא אצליח לתפקד עד מאוחר בערב. לא שזה קורה לי לעיתים קרובות ?

    1. מיכל ויטל מאת

      בדיוק לזה התכוונתי! קודם כל אני לא שורדת עד הערב (ליטרלי נרדמת על המחשב)
      ואם החזקתי כבר מעמד עד הערב אז אני חסרת סבלנות תוסיפי לזה עוד 3 אנשים (שגם הם עייפים מסתבר) וקבלי סאגה משפחתית!
      ובארור שמי שישנה בצהריים עובדת בלילה it goes without saying 😉
      וגם כאן זה לא קורה כל יום…

להגיב על יפה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *