אספני הכיסאות

אין כמו deadline להגברת המוטיבציה.

ה-deadline: היום בערב (ה-10 במרץ בשעה 20:00) נפתחת תערוכת מכירה – קולקטיב אומנים שזור.

המוטיבציה: בילוי אורבאני לאחר השעה 19:00 (למי שתוהה מדוע צריך מוטיבציה לבילוי לילי אציין כי הילת הבליינות העוטפת את עכברי העיר נכונה במקרה שלי רק לחלק הראשון של היום, כשיורדת השמש אני יותר דומה להר שכלום לא יזיז אותו מאשר לעכבר).

להגברת המוטיבציה / מה בתכנית: מרקם מעניין של יצירות בשבע מדיות שונות שיציגו שבעה יוצרים תל אביבים: אוסף כיסאות פרטי שנאסף ונרקם לצד זוגיות אינטימית ומקצועית של אומני הריהוט אפרת קאופמן ואמיר רווה; פסלי אור של אלון בירגר, דיאלוג בין צילום, פיסול ורישום בין תום מרשק והאמנית Foma; מופע תנועה של לירון עוזרי; ועבודות על נייר של המעצבת הגרפית עדי רווה חסיד. בנוסף, במהלך הערב תתאפשר הצצה וטעימות ליצירות אלכוהוליות ייחודיות מבית Simple.Sense.Style של אפרת קאופמן, ואת האירוע ילווה DJ – Stefan Ferry.

Mirror-right_amir_rave_efrat_kaufman

Mirror right , עבודה משותפת של אמיר רווה ואפרת קאופמן – אמני ריהוט

red_amir_rave_efrat_kaufman

אדום, מתוך אוסף פרטי הריהוט של אמיר רווה ואפרת קאופמן

wasred_amir_rave_efrat_kaufman

Was Red. לא נגענו – שפת רחוב

upcyclish_amie_rave_efrat_kaufman

מחוברים, פריט ריהוט נוסף של רווה וקאופמן מתוך התערוכה קולקטיב אמנים שזור

פתיחה של תערוכה קולקטיבית היא הזדמנות מצויינת להעלות פוסט על אחד מן המעצבים שמציגים בה, מעצב שמזמן היה צריך להתארח כאן בבלוג – אמיר רווה (נגריא). רווה, נגר ואמן יוצר פיסות ריהוט משאריות של רהיטים ישנים שהוא מוצא ברחוב, בתערוכה הנוכחית הוא משתף פעולה מקצועית לראשונה עם בת זוגו אפרת קאופמן. לפני קצת יותר משנה כתבתי עליו כאן ב-Xnet ואני מביאה חלק מהדברים שכתבתי שם עבור נאמני אפסיקליש.

///

אספני רחוב רציניים מזהים רהיט ישן ממרחקים, ממש כמו שתל-אביבי טוב מזהה חניה מהקצה השני של הרחוב. אחרי שנתיים של אסיף עירוני פיתחתי מיומנות בנושא. הרי בכל זאת צריך לשמור על מידה של איפוק בבית, לא לעבור את הגבול הדק שבין דירה אקלקטית לבין דירה שהיא מחסן. לכן, עם הזמן ומכיוון שדירתנו התמלאה, התחלתי לברור את רהיטי הרחוב שאני מעלה. אך בכל פעם שאני משאירה מאחור איזו שידת נצרים יתומה או כיסא נכה, במיוחד בימים גשומים, לבי מתעצב. על מה? אני תוהה בכל פעם שזה קורה. כנראה על חיים שהסתיימו, על עבר מפואר שוויתרו עליו, על הקלות שבה אנו עוברים הלאה.

upcyclish_nagarya_9

אמיר רווה בסדנה שלו, בת ים

upcyclish_nagarya_4

שאריות של כיסא שנאסף מהרחוב, עבודת היד, החריטה, הסיכות והבד הקרוע יוצרים רגש וחמלה אצל הצופה. מצד שני יש צופים שרואים כאן רק כיסא ישן, מוזנח ומתפורר

כשהגעתי לסטודיו של רווה פגשתי את כל אותם חלקי רהיטים שבורים, נכים ופצועים, והיה בהם כל כך הרבה רגש: חלון ישן עם "זכוכית סבתא", משענת שהבד מתפורר ממנה ורגלי עץ בתפזורת, מעשה ידי אומן. כל כך הרבה חיים, עושר ואסטתיקה. בשאריות הריהוט הללו עדיין ספוגים חיים של אנשים – אהבות, אכזבות, חלומות והצלחות. אלה הם חומרי הגלם שמהם עשויים הרהיטים של רווה.

Train_AMIR_RAVE

Train, מיחדוש שאריות של ארונות ושברי רהיטים ישנים לפיסת אמנות, צילום: אורי שדה

Tall-Ones_AMIR_RAVE

זכוכיות סבתא שנאספות ומשמשות כחלק מהשפה הייחודית שיצר רווה לבנית רהיטים

רווה אינו מקדש אג'נדה סביבתית מסוימת או מקיימת, והחיבור לישן מגיע אצלו מהאהבה לאסתטיקה הישנה. "יש דברים שאני רואה ברחוב וחייב לקחת", הוא מספר. "גם אם אני לא יודע מה לעשות איתם. לעיתים יש לי רעיון ולעיתים הם מחכים שנים, עד שמתחברים למשהו אחר שמצאתי". עם הזמן הוא נהפך לבררן באיסוף, בוחר בדקדקנות, על פי האופי שאותו קיבלו עם השנים, כך שגם אם יהפכו למשהו אחר עדיין יהיה בהם רובד רגשי נוסף.

Zigler_AMIR_RAVE2

Zigler מאחור

Zigler_AMIR_RAVE

Zigler מלפנים

הוא החל את דרכו בקורס נגרות של משרד העבודה. מיד לאחר מכן פנה ללימודי המשך בבצלאל, אך לא סיים אותם. הוא מתאר את היום בו עזב את המוסד בתור היום המאושר בחייו. מה קרה שם? משהו בשילוב בין השיעורים, האווירה הלחוצה וגילו הצעיר, הוא משיב, לא איפשר לו דרור יצירתי, אלא עשה בדיוק את ההיפך. הדרך שלו אישית מאוד, והוא פילס אותה במשך שני עשורים.

Mirror_AMIR_RAVE

Mirror, עבודה שהוצגה כתפאורה במופע המחול Queen George ב-L.A, בשיתוף דניאל אגמי (2015)  צילומים: אורי שדה

בעבר עבד כשכיר בסטודיו לברזל של רונן בבלי (לימים "סטודיו מג'נטה") ולאחר מכן עבד כמה שנים בנגרייה. כיום, לצד הפעילות האמנותית שלו ב"נגריא" הוא שותף עם ערן פלד ב"שניים נגרים", ועובדים בעיקר עם מעצבי פנים.

Bench_AMIR_RAVE

///

רווה עושה שימוש בשאריות חומרים, מקטעים של רהיטים, כאילו היו אותיות ומשפטים, ומרכיב אותם מחדש לכדי פרטי ריהוט פיוטיים.

///

על עוד יוצרים המשלבים חומר גלם זמין ביצירת פרטי ריהוט מוזמנים לכאן ולכאן.

///

עם קשר ובלי קשר עבודה אחת שאהבתי השבוע >

TwitterPinterestFacebook

2 תגובות “אספני הכיסאות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *