סוף אופטימי

25 שנים סבתא שלי הכינה אותי ליום מותה. לפעמים אלו היו סתם משפטי ״כשאני אמות״ ולפעמים סוג של צוואות שבע״פ. תכשיטים, פרטי ריהוט וכלי מטבח שרצתה לוודא שיעברו אלי (שאני מעוניינת בהם) אבל בעיקר רצתה לוודא שלא יזרקו לרחוב. בצדק – ביתה הכיל פרטי ריהוט שנעשו בהזמנה אישית אצל טובי בעלי המלאכה של תל-אביב של שנות החמישים והשישים. שידות שגולפו בעץ ועליהן שובצו ראשי התיבות שלה ושל סבי, זכוכיות ויטראג׳ מנופחות ששימשו כחלונות, שולחן אוכל שגולף בעץ ועוד ועוד.

בסוף ימיה משפטי ה״כשאני אמות״ התחלפו במשפטי פרדה, הצהרות אהבה ואיחולי הצלחה בהמשך הדרך (של שתנו). בחנוכה האחרון היא נפטרה, בגיל תשעים ושלוש וחצי ואני לא יודעת איך היא מסתדרת שם למעלה, אבל יש לי הרגשה שהיא שלחה לי שק מלא באופטימיות. מה אני עושה איתו? מחדשת כמה רהיטים עזובים שמצאתי ברחוב, מובילה טיול עיצוב להולנד, ומלקטת את הישן, החדש הטבעי והאיטי מרחבי האקזיזטנס.

studioknob_readymade_reuse_upcycle_repurpose_pop_design_clocks_3StudioKnob-JaffaClocks_upcyclish_3

משהו ישן  > שאריות ריהוט ישן שהפכו לשעונים צבעוניים בידי זוג המעצבים יותם שפרוני (בוגר H.I.T) ועדי עזר (בוגרת שנקר) הלא הם סטודיו Knob. קולקצית השעונים נוצרה מרהיטים שבורים שנמצאו באיזור שוק הפשפשים של יפו. הגימור הצבעוני הוא בהשראת הניגודיות הקיימת ביפו (מקום מגורי השניים) בין הישן לחדש. את יותם אנחנו (וותיקי הבלוג ואני) מכירים מהצמד סטודיו ספוג, שם הוא עבד בזוגיות סופר אפסייקלרית עם האמן גידי גלעם. בנוסף לעשייה בסטודיו Knob, יותם מרצה על יחסי הגומלין בין אילתור לעיצוב, ומשתף בתהליכי היצירה של הסטודיו. את הקולקציה המלאה של השעונים ניתן לראות עם עבודות נוספות בחלל התצוגה של אריק בן שימחון ובחנות האטסי של הסטודיו.

upcyclish_warehouse_05

Lampster

upcyclish_office_artsy_headphones_2

משהו חדש > מנורת Lampster. החלק העליון שלה – הראש עשוי ממיחדוש פנסים של רכבים ישנים, החלק האמצעי – הצואר, ציר מסתובב שעשוי מאלומיניום, והחלק התחתון – הגוף עשוי מיציקת פוליאתילן ממוחזר. אפשר לשלוט בסוג התאורה בשני אופנים: בצורה ידנית כשהיא על שולחן העבודה ובאמצעות אפליקציה סלולרית כשהיא עומדת בחלל המגורים ומעניקה תאורת אוירה (בשלושה צבעים – RGB). את המנורה המציאו אדריכל ומהנדס צעירים, כפרוייקט צדדי לעיסוקיהם הרגילים. לאחר התלהבות בלתי פוסקת מצד חבריהם העלו את הפרוייקט בצורה שיווקית מושלמת ל-Kickstarter, גייסו תוך 24 שעות את היעד ובסך הכל גייסו כבר מעל 1,300,000 דולר. היסטורית 700 התגובות באתר מספרת את סיפורה של קהילת אוהדי Lampster נלהבת. מוזמנים להצטרף לקטע.

25_F_ABRIC_Lukas_Wassmann

טרק של 24 שעות מבית האריגה באיטליה לסדנת התפירה בפולין דרך ה-Gotthard Pass. צילום: Lukas Wassmann

E171_Female+Dress_Dark-Blue_-Photo-Credit--Oliver-Nanzig

Freitag F-abric צילום: Oliver Nanzig

upcyclish_freitag_Lukas_Wassmann

משהו טבעי > שמלה (או חולצה או אוברול או מכנסי גברים) מתכלה של המותג Freitag. האחים פרייטג ידועים בזכות ליין התיקים שעצבו איי שם בשנות ה-90. התיקים עשויים משימוש חוזר בשמשוניות (ברזנטים) שכיסו משאיות. חומר גלם זה זכה בידיהם לחיים שניים, תך שהוא שומר על הצבעוניות הגרפית הטבעית של הפרסומות שהודפסו עליו. התיק הראשון שלהם עוצב מכוון שלא מצאו תיק חזק ועמיד שישמש אותם בעת הרכיבה על אופניים. הפרוייקט האחרון שלהם עוצב גם הוא מתוך צורך אישי – הפעם ביקשו להעניק לעובדים שלהם בגדים מעוצבים וברי-קיימא. קולקצית F-abric, ארוגה מסיבי קנאביס, פשתן ו-Modal (סיבי משי שנטוו מתאית של עץ אשור) – צמחים שאינם דורשים כמויות גדולות של מים בזמן הגידול (בהשוואה לכותנה). צביעת הבד עושה שימוש מינימלי בכימיקלים ועומדת בתקן Oeko-Tex®. הקאנביס והפשתן גדלו בשדות צרפתיים ה-Modal הופק מעצים אוסטריים, כל אלה עובדו לחוטים בסלובניה, טוניסיה ואיטליה, שם הם גם נארגו, ונתפרו בפורטוגל ופולין.

Camera/Edit: Yves Scagliola, Music: Zigitros, Voice: Russell Hergert

למרות מספרן הרב של המדינות המוזכרות, כל שלבי הייצור נמצאים ברדיוס של 2,500 ק״מ מהסטודיו הראשי שבציריך, ולכן נחשבת הקולקציה למוצר אופנה בייצור מקומי. היה חשוב למרקוס ודניאל פרייטג (Markus and Daniel Freitag) שזה יהיה בד חזק ומתכלה, שיאריך חיים ושבסוף חייו יחזור החומר למקום ממנו בא – לאדמה, בצורת קומפוסט וכך ישלים מעגל חיים עם נזק מינימלי לסביבה. מה שנקרא מעריסה לעריסה.

the_soft_world_4

The Soft Worldthe_soft_worldthe_soft_world_3

משהו איטי > יומיים של סדנת ליבוד עם המעצבת Beatrice Waanders בעלת המותג The soft world בסטודיו שלה, ברוטרדם. בסדנה תהיה התנסות בתהליך הליבוד, אחת ממלאכות היד הקדומות ביותר, העושה שימוש בצמר טבעי (במקרה שלה ללא צביעה) והופכת אותו על ידי מים וסבון בלבד לפיסת לבד. ביאטריס עוסקת במלאכת הליבוד החל מ-2008 לפני זה היא היתה מעצבת הפנים של משרד החוץ השוויצרי ועיצבה בתי שגרירים. מאז היא מפתחת טכניקות בליבוד, משתפת פעולה עם מספר בתי עיצוב מובילים, מציגה בתערוכות עיצוב כמו ב-Maison & Objet ומארחת אצלה בסדנאות אנשים מכל העולם. היא עושה שימוש בצמר שנגזז מעדרי כבשים וותיקים, שמגדלים אותם לשימוש ביתי והיא בקשר אישי וישיר עם בעלי העדרים. בתוך עשרות העדרים הללו יש אלפי סוגי גזעים, שנבדלים בסוגי השיער שלהם ולכן התוצאה הסופית של הלבד צבעונית ועשירה מבחינה טקסטילית. יש משהו מעצים ביכולת שלנו ללבד בעצמנו כרית או שטיח, מוצר אמיתי תכליתי ונחשק, שנמכר בחנויות עיצוב. כשתנחת הכרית הזו ברכות על הספה, האנרגיה הרגשית הטמונה בה תאיר את כל הבית. מזמינה אתכם להצטרף אלי לסדנה אצל ביאטריס וכל שאר הפרטים בפוסט על סדנת ליבוד בהולנד.

///

עם קשר ובלי קשר עבודה אחת שנזכרתי בה השבוע >

sonia_gross

מיכל ויטל, פסטלים על נייר אקורל, 1994 – סבתא סוניה

פוסט זה מוקדש לזכרה של סבתי האהובה סוניה גרוס  1922-2015, ממנה ירשתי את האהבה לחיים, לאנשים ולפרטי ריהוט שנעשו בעבודת אמן.

///

TwitterPinterestFacebook

פוסטים נוספים

2 תגובות “סוף אופטימי

    1. מיכל ויטל מאת

      הי רפי, שמחה שאהבת! יש למעלה משמאל 4 ציורים קטנים וכחולים, אחד מהם הוא ציור של מעטפה – תלחץ עליו ושגר אלי כל מה שעל ליבך 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *