סליחה – אפשר קצת יותר לאט?

לאחרונה הבנתי שלא הבנתי כלום. לפני ארבע שנים כשניהלתי סטודיו לעיצוב גרפי, הרגשתי שהחיים עוברים לי מהר מדי. הייתי אמא לילדים קטנים תמיד עסוקה, תמיד ממהרת, יוצאת בחופזה מהסטודיו משאירה קובץ פתוח על המסך, מפילה את העכבר ושועטת לאסוף שני זאטוטים. מגיעה מתנשפת לגנים, ממשיכה לגינה הציבורית ושם "נחה", כשבאוזן אחת אני מנהלת שיחה עם אמא נוספת, באוזן שניה נמצאת על הקו עם ספק או לקוח או שניהם, עין ימין פקוחה לכיוון נדנדה א' ועין שמאל לכיוון נדנדה ב'. יום אחד באחת הגינות כשעיני בוהות והטלפון נותר יתום ללא סוללה – הצליחה להתגנב אלי המחשבה היפה שאני לא חייבת להיות עוד מעצבת גרפית.

רציתי להאט את הקצב, לנשום, להיות נוכחת כשאני מבלה עם הילדים ולקפל כביסה עם מלוא הכוונה. חודשיים לאחר מכן מצאתי את עצמי בבית. שותפתי ואני סגרנו את הסטודיו נפרדנו מהמעצבות שעבדו אצלנו, חילקנו לקוחות, מחשבים וקטלוגים, והגעתי למנוחה ולנחלה. זה החזיק, ארבע שנים. השבוע שוב מצאתי את עצמי מלאה עד הראש במשימות (כולן אציין מעניינות, מאתגרות ומגשימות) אבל לא נוכחת ברגע!

Mendel_I_089_r

עושה אוכפים (איור מהמאה החמש עשרה) – מתוך הבלוג Slow

הרגשתי קונפליקט בין הערכים עליהם אני כותבת, מלאכות יד, קרפאט, עיצוב איטי וחיבור לקהילה ובין ריבוי המשימות, בהם הזמן חומק לי מבין הידיים. כחלק מנסיונותי להבין איך לשלב בין החיים המעניינים שזימנתי לעצמי לבין הערכים עליהם אני כותבת – החלטתי להוועץ במומחה לענייני איטיות, הלא הוא עמית נויפלד בעל הבלוג האיטי Slow.

עמית כותב בשבחה של תנועת ההאטה. בבלוג הוא מציג נושאים כמו: אימוץ הרעיון של חיים ללא יעדים, השתעממות, בילוי חופשות איטיות יותר, השלת חפצים (הבחירה במינימליזם ופשטות מרצון) וכו'.

slow_upcyclish_10

מכתבה שנרכשה בשוק הפשפשים ונמסרה לבעל מלאכה כדי שישפץ אותה. עמית מעיד על עצמו שהוא קונה לרוב בעסקים קטנים שהוא מזהה מי הבעלים. הארון הצהוב הוזמן מחברה ישראלית שזאת ההתמחות שלה

מתוך סקרנות קולגיאלית, אני שואלת את עמית כמה זמן הוא משקיע בבלוג?

קשה לי להעריך את זה בשעות. יש פוסטים שאני שוקע בהם לתחקיר של שבוע או יותר, ויש פוסטים שאני כותב תוך שעה קלה לאחר שידיעה כלשהי בעיתון, או בבלוג אחר עוררה אצלי משהו. בשנה האחרונה הורדתי את מספר הפוסטים משלושה לאחד בשבוע, וזה בהחלט עזר להאט את הקצב. אבל יותר מזה, אני מרגיש שבשנה האחרונה הבלוג והחיים שלי התאחדו בצורה כמעט מושלמת – אני כל הזמן מנסה על עצמי עוד ועוד טכניקות של האטה, ואז כותב עליהן. אני מניח שגם כיום אני מקריב לא מעט נמנומים איכותיים בשביל לשמור על האתר פעיל, אבל כשאתה עושה משהו שאתה אוהב ומאמין בו זה לא מרגיש כמו הקרבה גדולה מידי, וכנראה להיפך, אם הייתי מחליט היום לכבות את האתר אני מניח שהיתה נוצרת ריקנות גדולה שהייתי ממלא באופן יצירתי אחר.

slow_upcyclish_2

ספריה שנבנתה אצל ניסים הנגר לפני מספר שנים, וחזרה אליו לשיפוץ והתאמה מחדש לרגל המעבר של עמית ואשתו לדירה החדשה

slow_upcyclish_11

הספריה המחודשת מתאימה עכשיו בדיוק לגומחה שבדירה החדשה

איך אתה משלב בין הדיי-ג'וב, הבלוג ובין כמות שעות נמנום הרצויה לך לשבוע?

אני עובד ארבעה וחצי ימים בשבוע, בעסק משפחתי בתחום הביטוח והפיננסים. יום העבודה שלי מתחיל בתשע וחצי ומסתיים בארבע, (חצי יום אני יוצא מוקדם לטובת לימודים). כשאני אומר את זה לאנשים הם נוטים להניח שהעובדה שמדובר בעסק משפחתי, היא זאת שמאפשרת לי את סגנון החיים הזה. אבל דווקא בשנים האחרונות בהן אני משתלב בעסק המאבק הופך להיות יותר קשה שכן מופעלים עלי לחצים בלתי פוסקים להשקיע יותר, לעבוד יותר שעות, להוסיף משימות ניהול, לקחת אחריות גדולה יותר וכו', ולפחות בינתיים אני עומד בהם בגבורה.

אני בוחר לוותר על האפשרות להרוויח יותר כסף על מנת לשמור על החופש שלי ועל זמן הפנאי שמאפשר לי לעסוק בדברים החשובים לי באמת, הלימודים והכתיבה. אני לא זקוק לטייטל כזה או אחר (סמנכ"ל, מנכ"ל) על מנת להגדיר לעצמי ש"הצלחתי בחיים", ואני בוודאי לא זקוק לחליפות יוקרתיות או שעונים ממותגים על מנת להחצין הצלחה שכזאת. למעשה, אחד הדברים שאני הכי אוהב במקצוע שלי זה שלעיתים מזדמן לי לשבת בחדר ישיבות אחד עם אנשים שמרווחים משכורות של שש ספרות ויותר (וכמובן עובדים את עצמם למוות בהתאם) ולראות כיצד הם מנסים לזהות את סוג השעון שאני עונד.

slow_upcyclish_1

השעון האיטי של עמית. ללכת עם להרגיש בלי

יש שיגידו שחיים איטיים זוהי זכות השמורה לאנשים אמידים בלבד – מה אתה חושב?

ובכן, לטובת אלה שעדיין יעדיפו לחשוב שאני נהנה מפריווילגיה (ואני מודה שאני מרוויח יחסית טוב למרות שאני בוחר לעבוד פחות), ושחיים איטיים מתאימים רק לעשירים, אני אזכיר שאלמנט הבחירה יכול להתקיים רק כאשר האופציה ההפוכה קיימת – חיים של עבודה אינסופית וצריכה ראוותנית. כלומר, יכולתי באותה מידה למקסם את אפשרות הרווח שלי, להחזיק מלתחה מלאה בחליפות יקרות, לנהוג ברכב מנהלים ולרכוש עוד ועוד גאדג'טים ממותגים, אבל אני בוחר שלא לעשות זאת.

בעבר עבדתי שנים ארוכות בתחום המסעדנות, ולאחר מכן ככותב פרומואים עבור "נגה תקשורת"ו-"הוט" (למרות שכבר לא היתה לי טלוויזיה בבית), הרווחתי הרבה פחות ממה שחברים שלי שעבדו בפרסום או בהיי טק הרוויחו, אבל מצד שני היה לי הרבה יותר זמן פנוי, ומאחר ובשלב הזה של חיי כבר אימצתי את רעיון הפשטות מרצון, לא היתה לי בעיה עם זה. כמעט תמיד הרווחתי יותר ממה שהוצאתי. גם היום הוצאות המחייה שלי הן מינימאליות (אני בזוגיות, עובדה שבהחלט עוזרת) והיה ומחר העסק המשפחתי, ייסגר אני אוכל לפרנס את עצמי בכבוד, וכנראה גם לחסוך, בכמעט כל עבודה בחצי משרה.

מעבר לזה, הקהל הגדול ביותר של תנועת ההאטה מצוי דווקא במדינות עולם שלישי, שם אנשים אוכלים את מה שהם מגדלים, מתחזקים קשרים קהילתיים חזקים כאמצעי לשרידה, משתתפים ומשתפים ברכוש וכו' – הם אולי לא יודעים שהם כאלה, כלומר, לא התבצעה בחירה בסגנון החיים הזה, אבל הם השגרירים הכי טובים של ההאטה.

slow_upcyclish_6

שוק פשפשים זה מקום טוב לקנות מתנות. מתוך הבלוג Slow

על מה וויתרת בדרך לחיים איטיים?

לא ויתרתי על כלום. עד לפני עשור בערך היו לי כבלים בבית. הייתי חוזר מהעבודה, מכין לעצמי משהו לאכול, מתיישב בסלון ומתחיל לזפזפ. פתאום, בחצות אתה מגלה שישבת ארבע שעות מול הטלוויזיה, אכלת ג'אנק וצפית בזבל. אבל זה עדיין היה הרגל ועל הרגלים קשה מאוד לוותר. מהרגע שהשתחררתי מההרגל לא הצלחתי להבין איך בזבזתי את חיי עד אותו רגע. אותו דבר קרה לי עם צריכה של מזון מוכן, או רכישה של עוד בגדים. ברגע שאתה מוותר על הרגלים מגונים כאלה, מתחיל לבשל לעצמך את האוכל שאתה אוכל, מתנער מערימות הבגדים שאתה בכל מקרה לא לובש, אז אתה מתחיל לחיות חיים מלאים.

לצלילה איטית בבלוג מוזמנים להתחיל מפוסט שאני אוהבת במיוחד:

Arts & Crafts, או, מה ההפך מ”מיוצר בסין”?

///

עם קשר ובלי קשר עבודה אחת שאהבתי השבוע >

TwitterPinterestFacebook

9 תגובות “סליחה – אפשר קצת יותר לאט?

  1. לאה

    מיכל איזה פוסט נהדר ובחירה מקסימה של הכותרת שלו. גמאני רוצה לפעמים לבקש אם אפשר קצת יותר לאט. מתחברת לכל כך הרבה דברים שהבאת בו. כשאני נתקלת במושגהחדש או מושג שאני בדרך כלל לא משתמש בו במקרה כאן זה במושג האטה, אני מיד מגלגלת אותו בראש ובוחנת אותו. אז תודה על ההזדמנות להאט. שמחה ששמרתי את הפוסט לשבת מאחר שבת בקונספט שלה מבקשת מאיתנו להאט את הקצב.
    המשך שבת נפלאה

    1. מיכל ויטל מאת

      זה הגיוני מאוד שאת מתחברת לאה, תנועות האטה הן מאוד פופלריות בכל העולם וזה כנראה בגלל ההתקדמות המהירה של הטכנולוגיה שאמורה לשרת אותנו ולא!! אנחנו אותה… אז השבת היא מצויינת להרהורים מהסוג הזה. אני מעריכה מוכירה את השבת וחושבת שזו המתנה הכי יפה של היהדות. אהבתי מאוד את הדלקת הנרות שעשית בשפת הסימנים… זה נותן לטקס רובד פילוסופי נוסף. מאוד מרגש. שבת שלום 🙂

  2. אביבה

    פוסט נהדר ומעורר מחשבה בחיים המטורפים של רובנו היום. כאשה שומרת מצוות אני מודה בכל שבוע על המתנה הזו שנקראת שבת "שמכריחה" אותי להאט בגדול! בלי שום אמצעי תקשורת אלקטרוניים ועם הרבה ערוצי תקשורת ישירים, משפחתיים. ובכל זאת אפשר גם בהחלט לקחת את הדברים ולנסות להאט את הקצב גם בימות החול. בהצלחה לכולנו.

    1. מיכל ויטל מאת

      היי, אביבה, נעים להכיר. התגובה שלך פוגשת אותי בדיוק במקום הנכון ואני מודה לך על כך. היא הזכירה לי שפעם הייתי מקפידה על שבת דיגיטלית (שקטה מרשתות וסלולרים) – אני צריכה לחזור לזה, ממש עשית לי חשק 🙂 ומסכימה איתך לגמרי. השבת זו אכן מתנה נפלאה – כחילונית אני מקפידה שלא לעבוד בשבת וגם בתקופות ממש ממש עסוקות אני זוכה בהקשר הזה לעונג שבת.

  3. אמיר טל

    מיכל היקרה האם הדברים שכתובים כאן עדכניים גם ב-2019? אני נחשף לתנועת ההאטה רק לאחרונה, "מתחזק" בה רק עכשיו… 🙂 מקווה שהתנועה ממשיכה להיות חזקה ושתתחזק גם למי שהתעורר עכשיו, חודש טוב אמיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *