רק שניה

סבתא שלי אומרת שעדיף תמיד לקנות חדש. למשל אוטו. "עדיף להשקיע סכום כסף ראשוני בקניית רכב חדש, לאחר מכן תוכלי תמיד למכור את הישן, להוסיף מחצית הסכום ולקנות רכב חדש. בדיוק אותו הסכום שהיית משלמת בהתחלה כדי לקנות משומש. שמישהו אחר יקנה יד שניה"! כך היא לימדה אותנו.
פעם זה היה נכון אך מאז דברים רבים השתנו בשוק הרכבים ובשוק יד-שניה. 
היום אני אומרת לילדי, עדיף לקנות מוצר איכותי, שיאריך חיים, ובכך, יפחית את הנזק שתרבות הצריכה גורמת לכדור הארץ. לפעמים, זה אומר, כן! לקנות יד שניה. למשל ספה. אנחנו נשקיע סכום כסף בספת מעצבים יד שניה, יחידת סגולה עשויה מחומר איכותי, שתרופד מבד עם דוגמה שאני אבחר. נכון, באותו סכום אפשר לקנות חדש. אבל שמישהו אחר יקנה חדש, ג'נרי כזה, שנראה כמו כל הספות, מחזיק שנתיים ואז נשבר.
זו האג'נדה שהתגבשה אצלי לפני כשנה, כשהכרתי את נועה פרלמן קיפר מ-Seconds, רהיטי מעצבים כמעט חדשים.

פרלמן קיפר הינה פסיכולוגית קלינית ויזמית בתחום ריהוט יד שניה. "תמיד היתה לי אהבה לרהיטים. ההתעסקות ברכישה של ריהוט מעצבים יד שניה, החל סביב יצירת הקן המשפחתי ונבע משיקולים פרקטיים. רציתי לעצב את בית חלומותי באמצעים מוגבלים. אני בעלת חוש אסטתי, אך לצערי, לא יכולתי להרשות לעצמי לקנות את רהיטי המעצבים במחיר מלא". כתוצאה מהצורך האישי שלה, מצאה עצמה נוברת שעות, באתרי יד שני ומאתרת את הדברים השווים, ממש כמו אחרונת חתולות הפשפשים.
זו היתה תקופת ההתמחות שלה בפסיכולוגיה ועיסוק זה, סיפק עבורה תרפיה ואתנחתא מההצפות הרגשיות שהמקצוע זימן לה. "נדבקתי לנישה של ריהוט מעוצב, לא עניין אותי הוינטג', פיפטיז וכדומה, עניין אותי עיצוב עכשווי. זו היתה הטרפיה שלי, עד היום. היה שלב שחשבתי שמדובר באובססיה".
היא הפכה להיות מומחית ואספנית לאיתור ריהוט מעצבים, ושמה הלך לפניה. היא מעידה על עצמה כי היא מאוד נהנית מרגע ה"מציאה". היא נמצאת בקשר עם מעצבים רבים, אשר שמחים לשמוע שהיא מעניקה חיים שניים וראויים ליצירותיהם.
בבית שלה ניתן למצוא כצפוי שלל פריטי מעצבים שנאספו במהלך השנים: חדר ילדים של תפוז (לקחו חודשים רבים, והרבה סבלנות, עד שהצליחה ללקט את הפרטים הבודדים לסט), ספה במראה תעשיתי של קסטיאל, כורסת עור בוהמיינית, ארון של חגית סער בו החליפה את הוילונות לחדשים, וכיסא אוכל של תפוז (מותג אהוב עליה במיוחד), שנקנה יום לפני שבתה האמצעית נולדה. הוא משמש עד היום את בן ה-4 וחצי ומבחינת פרלמן קיפר, ישאר במחסן המשפחה, עד בוא הנכדים.

הרעיון הוא ליצור חנות בה יש מלאי פיסי לכל הפריטים שאני מלקטת, ובו לכל מעצב יש את הפינה שלו. התחלתי לשחק עם הרעיון לפני כ-7 שנים אחרי הלידה של בתי. רציתי להקים שירות של חיפוש יד 2 לאנשים שאין להם כוח לחפש לבד. חיפוש כזה דורש להיות בעניינים, להיות מהירי החלטה וללכת בפועל לקנות ולהוביל את הרהיט. שקלתי את הדבר וראיתי שזה לא ישים כי אין בזה רווח".
במקביל היא פיתחה את הקליניקה שלה ואת הקריירה בעבודה ציבורית. לפני 4 שנים עוד פעם עלתה המחשבה מה ניתן לעשות עם הרעיון. "אני לא אשת עסקים והתחילו פחדים וחששות. אני פסיכולוגית. רגילה לדבר עם אנשים, לשבת בחדר, זה ההפך מלצאת החוצה ולהיות עם העולם הגדול".
בגיל 38 לקראת משבר הארבעים זה קרה בלי לחשוב יותר מדי. היא נזכרת : "אמרו לי איזה אומץ! ורק עכשיו אני מרגישה את המשפט הזה". היא למדה מה קורה בתחום ריהוט מעצבים יד שניה בכל העולם, תירגמה חומרים רבים לעברית, ולמדה מה מתאים לקהל הישראלי. פתחה את מחסן התצוגה בקיבוץ עינת, שם אפשר לראות את הרהיטים, העלתה דף פייסבוק עסקי ואתר – דרכם היא משווקת את המותג.

היא מסכמת עם משפט, אשר עושה סדר לקולגות שלה מתחום הפסיכולוגיה, אבל בעיקר לה: "לאישיות יש הרבה חלקים שרוצים לבוא לידי ביטוי. הייתי צריכה לעבור את הפאזה איך משלבים שני עולמות שהם כל כך שונים בתוך בנאדם אחד (מסחר בפרטי רהוט ופסיכולוגיה), Seconds נותן לי חלק מוחשי, שחסר במקצוע הפסיכולוגיה הסוחף למקומות הנפש. פה יש תיק תק, נגמר! זה שלי! בבעלותי! בטיפול לוקח הרבה זמן להגיע לבעלות – מודעות עצמית. היום אני מבינה שאני זקוקה לשני הצדדים האלו על מנת להגיע לאיזון בחיי".

בחמישי בערב אתארח במחסן של Seconds, ואדבר על עיצוב בר קיימא. מוזמנים לשריין מקום אצל נועה פרלמן קיפר, 054-5363373.

התמונות בפוסט זה צולמו על ידי: הגר דופלט, מיכל קריגר, נתי חדד ולימור הרצוג אהרוני.

TwitterPinterestFacebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *