Viva la craft

השבוע הבנתי שאם הייתי עכשיו אחרי צבא, מה שהייתי רוצה ללמוד זה אטימולוגיה. נראה לי מקצוע סופר מעניין, ואל תשאלו אותי מה הייתי עושה עם זה? אח"כ, הייתי רוצה לטוס לדרום אמריקה לטיול מוצ'ילרים. בהרים. בטמפרטורות קרירות. ללבוש כובעי צמר ומעילים בעלי דומאות אטניות צבעוניות (לא יותר מדי), עשויים מלאכת יד מקומית, שוקלת לעשות כתובת קעקע, ואז, חוזרת לארץ עם מערכת הריהוט של "ויוה" לדירת הסטודנטים שלי. (בהנחה שאפשר ללמוד אתימולוגיה באוניברסיטה מקומית).
זה מה שאהבתי ב"ויוה". היא מעודכנת מחד, אך משאירה שובל של מה שהיה פעם עבודת יד דרום אמריקאית. היום, כשהגלובליזציה מאחדת אותנו לכפר אחד, ומוחקת את המשמעות של אומנות מקומית, יש ערך למוצרים אשר משמרים מלאכות מסורתיות. מערכת הישיבה של "ויוה" מורכבת ממספר חתיכות עץ אשר נחתכו בדיוק דיגיטלי, ולאחר מכן אוחדו ונתפרו ידנית על ידי ארטיזנים לטיניים. המעצבים טוענים שזה מה שנותן את הערך הרגשי הנוסף לפרטי הריהוט שלהם.
השם "Viva" ניתן גם כמחווה לתרבות (הלטינית), וגם כחגיגת המיומנויות והעיצוב הלטיני.
עוד פרוייקטים המדברים על הקשר בין מוצר שנעשה על פס ייצור ומוצר שנעשה עם נגיעה אישית, תוכלו למצוא בבלוג אצל שיר אתר ושחר קגן.



TwitterPinterestFacebook

פוסטים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *