Time pieces

When I have met Designer Itay Noy I couldn't help but notice his serious philosophic look, very suitable for a man who makes time pieces (watches from the type you could dream on)… The researching attitude in his work, and the profound answers he gives, are a perfect match to his serious look. He designs high quality watches in limited editions. His awards-winning work has been shown in exhibitions and museums all over the globe, and the latest one is Basel World 2013.
***

כשפגשתי את המעצב איתי נוי לא יכולתי שלא להבחין בחזות הפילוסופית שלו, אשר הולמת אדם המכין פיסות זמן (שעונים מהסוג שאפשר רק לחלום עליהם)… גישת המחקר בעבודה שלו, והתשובות עמוקות הרבדים שהוא נותן משלימות את הלוק הרציני שלו. איתי מעצב שעונים איכותיים בסדרות מוגבלות. עבודותיו עטורות הפרסים, הוצגו בתערוכות ובמוזיאונים נחשבים בעולם והאחרונה שבהן הינה תערוכת
Basel World 2013.

Noy always knew, that he wants to design watches (in retrospect he discovered that he was a scion for a watches makers family). In his master's degree in Design Academy Eindhoven he researched the motive of time threw observing old objects. For example: He took a chair and revealed his covered layers and polished the wood, letting the material to tell the time's stories. He took some old cutlery, founded in the flee market, and polish them to their bones, until the insight was shinning, like he says: "The more you reveal the past, the more it looks new"! There are many thoughts rising while revealing old objects, like: Why are we throwing away old things? Why do we love vintage objects (very old things) and hate 10-years-old objects? What is the core of connection between the man and the object? Is it emotional? What have happened, after the mass production revolution, to that connection?
***
נוי תמיד ידע שהוא רוצה לעצב שעונים, (בדיעבד התברר שהוא נצר למשפחת עושי שעונים). את התואר השני שלו עשה באינדהובן, שם חקר את נושא הזמן דרך התבוננות בחפצים ישנים. למשל: הוא לקח כסא וחשף את שכבות הריפוד והעץ שלו, נותן לחומר לספר את סיפור הזמן. הוא לקח מזלג כסף שקנה בשוק הפשפשים, ושייף אותו עד לעצמותיו, עד אשר התובנה הבריקה ממנו. כפי שהוא אומר: "ככל שאתה חושף יותר את העבר, כך החפץ נראה חדש יותר". יש עוד הרבה מחשבות שעולות בזמן שחושפים ומגלים חפצים ישנים, כמו: למה אנחנו זורקים חפצים ישנים? למה אנחנו אוהבים חפצי וינטג' (שהם מאוד ישנים) ושונאים חפצים בני עשור? מהי ליבת הקשר בין האדם והחפץ? האם  הקשר הוא רגשי? ומה קרה לקשר הזה אחרי מהפיכת הייצור ההמוני?

An old chair

Research of time
through an old chair

An old fork
Research of time through an old fork
This inquiry led him to the "Second time watch" project – upcycling old watches to new timepieces. In this project, he photographed the old watch, afterwards, he disassembled its old parts, put new mechanism, and placed the picture of the old watch with its time of death, in the back, behind the new hands which show the right time. He describes it: "The old watch is imprisoned within the renewed watch" And than… a powerful image has been created, connecting between the past and the present and between the old and the new.
***
המחקר הזה הוביל אותו לפרוייקט: שעוני הפעם השניה – מיחדוש שעונים ישנים לפיסות זמן חדשות. בפרוייקט הזה הוא צילם שעונים ישנים, אח"כ, פירק את החלקים הישנים שלהם, שם מנגנונים חדשים ומיקם את תמונת השעון הישן עם שעת המוות שלו ברקע, מאחורי המחוגים החדשים שמראים את השעה הנכונה. כמו שהוא מתאר זאת: "השעון הישן כלוא בתוך שעון חדש". ואז… נוצר דימוי חזק המחבר בין העבר להווה ובין הישן לחדש.

An old watch. A new watch.
Upcycling the past to a new meaning

All sort of examples of the time of death and the time of now

…And being philosophic, a lot of meaning is concealed in a simple question: what is the time now?
***
ואפרופו פילוספיה… הרבה משמעות חבויה בשאלה הפשוטה: מה השעה עכשיו?

ITAY NOY – 1440 minutes a day

TwitterPinterestFacebook

RelatedPost

2 תגובות “Time pieces

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *